מערכת המשפט בישראל החליטה לבחון מעבר מלא לכלים דיגיטליים, בניהול הפעילות של בתי המשפט. הפרויקט כונה "תוכנית מב"ת 2000". בית המשפט ברמלה נבחר להיות אתר הפיילוט, ודובי זנדמן, מונה לתכנן את כל המערך הטכנולוגי, על כל היבטיו.
המעבר לדיגיטליזציה כלל את כל התהליך המשפטי. בהתאם לדרישות המכרז ולתכנון של דובי, כל הדיונים בביה"מ תועדו באמצעות מצלמות ומיקרופונים. כלומר צולמו, הוקלטו, ואף הוקרנו לנוחות הנוכחים, על מסך גדול באולם המשפט. כל מוצגי המשפט תועדו באמצעות מצלמה דיגיטלית, שהייתה אף היא חלק מאולם בית המשפט.
התיעוד הדיגיטלי המלא, על כל חלקיו, אוחד לתוך "תיק משפט דיגיטלי", שהיווה תחליף לתיקי הנייר. כך למשל, יכול היה שופט לקבל החלטה לאחר צפייה חוזרת שוב ושוב בעדויות, או בכל חלק אחד של המהלך המשפטי, בהתאם לנדרש.
בנוסף, ניתן היה לתמלל בצורה מדוייקת את מהלך המשפט מתוך ההקלטה. מערכת ההקלטה והתיעוד הדיגיטלי, כללה סט של פקדים (כפתורי שימוש) המאפשרים לבטל את השמעת ההקלטה של חלק מהנוכחים, כדי להתמקד בהקשבה להקלטה של הדובר הרלוונטי, ואפילו לשלוט בקצב ההשמעה. מערכת זו אופיינה ופותחה ע"י דובי זנדמן, באופן ייעודי לפרויקט זה.
החלקים הנוספים של הפרויקט כללו איפיון ותכנון של חיבור משרדי עורכי הדין, ובתי הכלא, למערכת הממוחשבת של בית המשפט, באמצעות האינטרנט. כדי שלמשל ניתן יהיה לגבות עדות מאסירים (באמצעות מערכת שיחות ועידה), מבלי לשנע אותם לבית המשפט.
כך הפך להיות בית המשפט ברמלה, למהלך השנים שבהן התקיים הפיילוט, לבית המשפט הראשון והיחידי בעולם, שכולו דיגיטלי. בשנתיים בהן התקיים הפיילוט, ניתנו בבית המשפט ברמלה, בשיטה דיגיטלית זו כ- 1500 פסקי דין.